טיסת היכרות, הנקראת גם "טייס ליום אחד" היא הטיסה הראשונה המתבצעת במהלך קורס טיס לרשיון טיס פרטי. מטרת הטיסה היא לקבל חוויה אמיתית של הטסת מטוס, כך שחניך הטיס ידע איך זה מרגיש ויוכל להחליט אם הוא אוהב את התחושות ואם הוא מעוניין להמשיך בקורס טיס פרטי. כמו כן, בסיום הטיסה, במסגרת התחקיר, יקבל החניך משוב מהמדריך לגבי כשרונו והרמה שלו, לרבות סיכויי ההצלחה בקורס טיס פרטי ומהו משך וההוצאות הצפויות עד לקבלת רשיון הטיס הפרטי. הטיסה נקראת גם "טייס ליום אחד" כאשר שם זה מרמז שמטרת הטיסה יכולה להיות גם חוויה חד פעמית של הטסת מטוס בהדרכת ובהשגחת מדריך טיסה מבלי להמשיך לאחר מכן לקורס טיס אזרחי מלא, למרות שיש לא מעט טייסים שהתחילו כך ונדבקו בחיידק לאחר טיסת ההיכרות.
במהלך הטיסה נכיר את שלושת מצבי הטיסה היסודיים: טיסה ישרה ואופקית, נסיקה והנמכה. נלמד לזהות ולשמור על כל אחד ממצבי הטיסה. כמו כן, נלמד להבחין בין כל אחד מהמצבים בזמן טיסה ישרה בה הכיוון נשמר לבין כל אחד מהמצבים בעת פניה, בה הכיוון משתנה. לסיום, במידה וישאר זמן, נלמד ונתרגל את נושא הקיזוז במהלך טיסה.
למעשה טיסת ראייה נכונה (להבדיל מטיסת מכשירים) מתחילה ומסתכמת בהצבת האופק בזוית ובגובה הנכונים בחלון הקדמי. ברגע שמחליטים נכון לגבי מיקום האופק בשמשה הקדמית ומצליחים לישם ולשמר את המצב הזה, מקבלים טיסה מושלמת. הקושי הוא לזהות סטיות של האופק ממיקומו הרצוי וביצוע מהיר והחלטי של פעולות להחזרת האופק למקומו. מיקומי האופק בחלון הקדמי, או במילים אחרות מצבי אף המטוס ביחס לאופק, נקראים בקיצור מצבי אף. בכדי להקל על החניך, נבחר מבין אינסוף האפשרויות של מיקום האופק בחלון רק שלושה גבהים ושלוש זויות שבכל אחד ממצבי הטיסה נהיה באחת הקומבינציות של שני אלה. שלושת המצבים הם טיסה אופקית, נסיקה והנמכה. שלושת הזויות הן אופק ישר (מקביל לכנפיים) ואופק ב 30 מעלות הטיה לימין ולשמאל. בכדי להקל עוד קצת, נשתמש בזויות הטיה של 30 מעלות רק בטיסה אופקית, כאשר פניות בנסיקה ובהנמכה לא יתורגלו במהלך טיסת ההיכרות.
מבין כל מכשירי המטוס, נתייחס אך ורק למכשיר אחד והוא מד הגובה וגם בו נסתכל לא יותר מ 5% מהזמן בהצצות של שברירי שניה. הצורך בשימוש במד הגובה נובע מכך שקביעת מצב האף נותנת לנו באופן גס את התוצאה הרצויה, כגון שמירת גובה, אבל יתכן מצב בו הגובה זוחל לאט לאט למעלה או למטה למרות שמצב האף די מדויק. בכדי לודא שהגובה מתנהג כפי שרצינו, יש להציץ במד הגובה כל כמה שניות ומיד להחזיר את המבט החוצה. אם זיהינו עליה או ירידה לא רצויים בגובה, נבצע תיקון ע"י הרמת או הורדת האף למצב חדש שהוא מצב התיקון, נוודא עם מד הגובה שאכן מגמת התיקון מתקבלת וכאשר נחזור לגובה הרצוי נקבע מצב אף חדש בו אנו צופים שהגובה ישמר.
נתייחס למצבי אף בטיסות ישרות בהן הכיוון נשמר.
האופק יהיה בערך בגובה רבע חלון, כאשר הרבע התחתון יהיה אדמה (או ים) ושלושת הרבעים העליונים יהיו שמיים. הגובה נשמר.
האופק יהיה בערך בגובה תחתית חלון, משיק לקו התוחם את פנל המכשירים. מקדימה יראו רק שמיים ואילו מהצדדים אפשר לראות גם אדמה. הגובה הולך ועולה.
האופק יהיה בערך בגובה שליש חלון, כאשר השליש התחתון יהיה אדמה (או ים) ושני השליש העליונים יהיו שמיים. הגובה הולך ויורד.
בכדי לקבע את מצב האף ולשמור כיוון וגובה, נבחר עצם בולט הממוקם רחוק מאיתנו, בקירבת האופק, ומול הפנים שלנו, ונדאג שמיקומו בחלון הקדמי ישמר. אם במקרה יש סריטה או לכלוך בחלון בדיוק היכן שנמצא העצם הבולט, נשתמש בזה ככוונת ונדאג שהצעם "ישב" על הסימן הזה בחלון כל הזמן. כאשר נתקרב לעצם, נחליף אותו בעצם אחר הנמצא על אותו קו, רחוק יותר. נופתע לראות שאם ניישם את השיטה הזו בהחלטיות ונתחיל ממצב אף ראשוני נכון, הגובה ישמר גם אם נמעיט להציץ במד הגובה.
בהנמכה קל יחסית לשמור על מצב אף מכיוון שבמצב הזה כמות האדמה הנראית בחלון הקדמי מקסימלית. לעומת זאת בנסיקה רואים מלפנים רק שמיים. אז איך בכל זאת נשמור כיוון? אם התמזל מזלנו ויש קצת עננים בשמיים בכיוון הטיסה שלנו, נבחר ענן במקום עצם היחוס ונדאג שמיקומו בחלון הקדמי ישמר. אם אין עננים בשמיים בכיוון הטיסה, ניעזר בנוף הנשקף מהצדדים על מנת לודא שהכיוון נשמר.
בטיסת ההיכרות נטעם טעימה ראשונית מפניות אופקיות בהן הגובה נשמר, זוית ההטיה בת 30 מעלות והכיוון משתנה ימינה או שמאלה. זיהוי זוית ההטיה הנכונה מתבצע ע"י זיהוי המצב בו הסמוכה בצד שאליו פונים מקבילה לקרקע. גובה האופק הממוצע בחלון הקדמי נשאר כרבע חלון. יש לשים לב שהתמונה שונה בין פניה שמאלה לפניה ימינה וזאת משום שאנו יושבים בצד המטוס ולא במרכזו. כמן במצבי אף ישרים בהן הכיוון נשמר, גם בפניות יש להקפיד שהאופק ישמר בחלון הקדמי באותה זוית ובאותו גובה. האף ירוץ על האופק באותו גובה כל הזמן, הנוף ישתנה בהתאם, אך מיקום האופק ישמר. נציץ מידי פעם במד הגובה על מנת לוודא שהגובה נשמר. תדריך מפורט לנושא פניות המתבצע בשיעור יעודי במהלך הקורס אפשר למצוא כאן.
דמיינו לכם שאתם במהלך טיסה פרטית לקפריסין, שומרים כיוון וגובה במשך שעתיים. מה היינו רוצים שיקרה אם נעזוב לרגע את ההגאים? האם נרצה שאף המטוס יעלה או ירד או ישמר? התשובה הנכונה היא שכמובן שנרצה שאף המטוס ישמר. הסיבה היא שכל מצב אחר אומר שאנו מפעילים כח קבוע שמטרתו לשמור את מצב האף. הפעלת כח כזה מעייפת ובמצבים קיצוניים אינה מאפשרת הטסה לאורך זמן. לכן קיים במטוס מקזז שתפקידו לספק לנו כח להרמת או הורדת האף כך שלא נצטרך להתאמץ לצורך שמירת מצב האף. הפעלת המקזז מתבצעת באאמצעות גלגלת הממוקמת במרכז תא הטייס, מתחת למכשירים ויש בה סימונים של כח להרמת האף (nose up) ולהורדת האף (nose down). במהלך הטיסה נתרגל שימוש במקזז ע"י כך שלמרות שהמדריך ישנה את מצב הקיזוז, אנו נדאג שמצב האף ישמר ע"י הפעלת הכח המתאים. בהמשך נעביר את יד ימין למקזז ונסובב לכיוון הנכון בקטעים קצרים. בהתחלה נוודא בהרגשה שכיוון הסיבוב נכון ע"י זה שנרגיש שהכח אותו אנחנו מפעילים הולך ופוחת. בהמשך, נמשיך לקזז עד שנרגיש שאין צורך יותר בהפעלת כח בכדי לשמור על מצב האף. אז נעזוב לרגע את ההגאים ונוודא שמצב האף אכן נשמר.
בכדי לשמור גובה בטיסה ישרה ואופקית, קיימת נטייה להפריז בהצצות למד הגובה ולהשאיר את המבט עליו. מכיוון שמד הגובה מגיב בהשהייה לשינויי גובה, שינוי שנבצע עכשיו נראה רק בעוד מספר שניות. לפיכך הצמדות יתר למד הגובה תגרום בדרך כלל ל"תפירה" שהינה טיסה גלית בה הגובה כל הזמן משתנה מעל ומתחת לגובה הרצוי. יש לזכור שמכשיר השליטה שלנו הוא האופק החיצוני, ומד הגובה משמש לבקרה בלבד. שמירת מצב האף ובמיוחד שינויים במצבי האף חייבים להתבצע כאשר הראש בחוץ והמבט על האופק.
לחניך טיס שזו לו טיסתו הראשונה, קשה להבחין בתזוזות העדינות של האופק בחלון הקדמי. כמו כן, גם כאשר הוא מזהה תנועות כאלו, אין לו עדיין את הרגש הנכון לתגובה מהירה ובכמות הנכונה שתחזיר את מצב האף למקום הנכון. לפיכך, מצב האף לא מתקבע ומתפתחות סטיות בכיוון ובגובה מהערכים הרצויים ואז עוסקים יותר בתיקונים ופחות בהטסה פשוטה. הדרך להמנע משגיאה זו היא ראשית להחליט מה מצב האף שנשמור ולבדוק עם עצמינו כל כמה שניות האם הוא נשמר. כמו כן, לא נשכח לחפש עצם יחוס ברור ונקבע אותו היטב בחלון הקדמי.